skip to Main Content
המסע של אדית ומאיר ברק בדרום אתיופיה

את ההחלטה לטייל באתיופיה, גיבשנו אחרי אירוע שהתקיים בסינמטק בתל אביב. ריקודים מרתקים ברחבה שמחוץ למבנה, הרצאה עם קייס שסיפר על העדה וטעימה נוספת מהמזון שנמכר בדוכן שהוצב בלובי. משם הדרך היתה קצרה לשוב מספר פעמים למסעדת טאנאת שבדרום תל אביב. איציק, בעל המסעדה, שיתף אותנו בחוויות קולינאריות שאיתן שב מהביקור האחרון באתיופיה ומשם התגלגלה שיחה בה הציע לנו את האפשרות לקשר בינינו לבין ישראלי שחי באדיס והוא יארגן לנו טיול לשביעות רצוננו.

לא הצלחנו לקבל תשובה מאותו בחור ונבירה קצרה באינטרנט הפגישה אותנו עם ישראלי אחר שחי באתיופיה, המתפרנס ממשרד נסיעות המציע אפשרויות מגוונות של טיול.

יצרתי גם קשר עם בחור אתיופי נוסף, הוא שלח לי את הצעתו לטיול, כולל ביקור בדרום ובצפון, שלוש טיסות פנים ונסיעות ברכב 4X4.

בינתיים פגשנו פה ושם ישראלים שחזרו מטיול שכזה. לכולם החוויה היתה טובה, רצו לשוב או שכבר ביקרו פעמיים. בחרנו להתמקד בשבטי הדרום ולוותר על עומס חוויות ובזבוז זמן אל שדות התעופה ומהם. בחרנו בבחור הישראלי לארגון הטיול. התקשורת איתו היתה מצוינת בשלבי התכנון. הוא שלח במייל את התכנית הבסיסית שיש לו לדרום. ביקשנו מספר שינויים, כמו שלוש לינות באווסה, אצל משפחה מקומית ושני ביקורים ביום האחרון שמבחינתו היו רק נסיעה בחזרה לאדיס אבבה, בלי שום אטרקציה. הוא ביקש תשלום מלא מראש בהעברה בנקאית עבור כל הטיול. הוא בחר את המדריך והנהג, בחר מקומות לינה ומקומות בהם נאכל 3 ארוחות ביום.

מכיוון שאנחנו אוהבים לארח תיירים מהעולם, במסגרת אתר CouchSurfing מצאתי את עצמי מחפש משפחה שתסכים לארח אותנו לשני לילות וכך נחווה את החיים מזווית ראיה האהובה עלינו – מקומיים הפותחים את ביתם לאורחים מחו"ל. מצאתי משפחה מדהימה באווסה ולקינוח, התכנון היה לפגוש צעירים מקומיים באדיס אבבה. וכך היה.

יום טיול ראשון – נחיתה באדיס אבבה

נחתנו ומצאנו עצמנו במלון Oasis Hotel Apartment ברובע Hayahulet באדיס אבבה. המלון, נעים, נקי, בעל צוות עם תודעת שירות נהדרת. שילמנו רק על לילה ראשון ולשאלת פקידת הקבלה, היכן נלון לפני שנמריא חזרה לארץ, אמרתי שהכל תלוי במצב בו אתעורר כי המזרון שקיבלנו רך מדי ואני לא רגיל לכזה מזרון. יצאנו לשוטט ברובע שבו ממוקם המלון, מצוידים במצלמה ובהתלהבות להבין מה קורה סביבנו. הרובע מלא חנויות ודוכנים עם כל מה שניתן לסחור בו. נכנסנו למסעדה מקומית אליה הובילו אותנו שתי בנות שאחת מהן שמעה אותי אומר את המילה "אחלה". מכיוון שעבדה בלבנון כמטפלת, חשבה שאנחנו דוברי ערבית. בכניסה למלון פטפטתי עם נהג מונית שמגיע מסיבותיו הוא מדי יום למלון ושאלתי אם אפשר לשכור אותו לחצי יום. הוא כמובן שמח אבל ביקש $60 לנסיעה של כ 60 ק"מ לשפת אגם דברה זית וחזרה. קבענו שנדבר בבוקר. כששבנו מההתערות הראשונה אל חדרנו במלון, גילינו שהוחלף לנו המזרון באחד אחר כדי שנישן היטב ונשוב אליהם בסיום הטיול.

תמונות מיום הטיול הראשון

ברוכים הבאים לאתיופיה

First day Ethiopia Photo by Meir Barak

יום טיול שני – נסיעה לדברה-זית (הר הזיתים).

התעוררנו לארוחת בוקר נהדרת ומפגש בוקר עם סלומון אותו הכרתי באתר CouchSurfing. הוא הגיע למלון בתחבורה ציבורית ושמע על הצעת נהג המונית. תוך מספר דקות החלטנו לנסוע איתו בתחבורה ציבורית, כאחד העם, אל דברה-זית (הר הזיתים). צעדנו אל מונית מיניבוס שהביאה אותנו לתחנת אוטובוס מרכזית. נסענו עד העיירה ושם סולומון עצר באג'באג' (זהה לטוק טוק במזרח אסיה) והוא הביא אותנו לשמורת הטבע. התישבנו לאכול במסעדה מקומית, על שפת האגם וסביבנו מגוון ציפורים לא קטן ומערכת ידידות הולכת ומתפתחת בינינו לבין הבחור הצעיר. חזרנו במוניות מיניבוס וזו שהחזירה אותנו לאדיס נשאה כ 17 נוסעים. לא יאומן.

חזרנו עייפים אך מאד מרוצים.

תמונות מיום הטיול השני

יום טיול שלישי – דרך טייה לארבה מינץ

למזלנו הרב, אנחנו אוהבים את האוכל האתיופי ובעיקר את החמיצות המעודנת של האינג'רה. בארוחת הבוקר יש גם אוכל מערבי, אבל העדפנו את המזון למקומיים. אחרי ארוחת בוקר מצוינת, נפגשנו עם המדריך והנהג שלנו לימים הקרובים, שיחה קצרה ויצאנו לדרך דרומה לכיוון ארבה מינץ והשבטים.

די מהר גיליתי שהמדריך לא מצויד במפה עבורנו, גם לא סכמטית, של משרדי נסיעות. חשבתי שזה פרט אלמנטרי. אני אוהב לדעת איפה אני נמצא ולאן פני מועדות כמו גם להבין מה צפוי לנו לפגוש בדרך. המדריך לא הבין מה כ"כ חשוב בעיון במפה, אבל הביא אותנו אל לשכת התיירות, שם לקחנו כמה "פלאיירים" ששימשו אותנו נאמנה. בדרכנו לארבה מינץ עצרנו בטייה, אתר ארכאולוגי, שהוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי, שבו 36 עמודי אבן ומצבות מהמאה ה12.

לאחר ביקור בטייה, המשכנו לכיוון ארבה מינץ. לקראת הערב הגענו למלון Arba Minch Tourist Hotel השוכן ברחובה הראשי של העיירה. התארגנות קצרה וארוחת ערב תחת כיפת השמים בגינה המטופחת של המלון. לאחר ארוחת הערב, גילינו שזרימת המים במלון לא פעלה. מסתבר שדברים כאלה קורים באתיופיה, והובטח לנו שהמלון יפעיל את המשאבה שלו ונקבל זרם של מי תהום אל המקלחת. לקח זמן. הגיעו מים, אבל בזרזיפים קלילים.

צריך לזרום עם זה שאתיופיה לא ממש חיה במאה ה 21 של העולם המודרני.

תמונות מיום הטיול השלישי

עתיקות באתר Tiya

עתיקות באתר Tiya Photo by Meir Barak

יום טיול רביעי – ביקור בכפר אנשי הדורזה

לאחר ארוחת הבוקר נסענו לצ'נצ'ה לבקר בכפר של שבט אנשי הדורזה. תואם לנו מפגש עם צעיר שהסביר על אורח החיים המיוחד של בני הקהילה. משהו כמו קומונה כלכלית של בני משפחתו. סיירנו בין בתי הבמבוק דמויי ראש פיל, בהם הם מתגוררים. גם פר ישן בבית והם מסבירים שחום גופו מסייע לחימום החלל, בנוסף על המדורה הבוערת בחשיכה. צפינו במלאכות הכנת "גבינה" ולחם, אותם מכינות הנשים שהשתמשו בעלֵי ושורש שיח זן עץ הבננה שאינו נותן פרי. "הבננה המזויפת" מאד פופולארית בין השבטים החיים באזורים ההרריים. הכפר צבעוני מאד ובתחומו מפעל אריגת בדי כותנה, גם אותו ביקרנו. במפעל גאים מאד בפועל בן 100 שנים. הוא לא נראה כזה, אבל מאוחר יותר גילינו שלוח שנה ובני השבטים, אינם מסונכרנים. יצאנו לפוש ולנשנש על מרפסת מלון הצופה על שני האגמים הסמוכים לעיר.

אחר הצהריים שטנו בסירה על קטנה באגם צ'אמו. חוויה יוצאת מהכלל לחובבי טבע. הרבה ציפורי מים על צמרות העצים ובין קני הסוף. מפעיל הסירה, במיומנות רבה השיט אותנו אל נקודות בהן ידע כי צפוי לנו מפגש עם היפופוטמים ועם תנינים. קבלנו הזדמנויות רבות לצלם את בעלי החיים האלה, וזכינו להציל ממוות תנין שהסתבך ברשת אותה פרשו דייגים. למזלנו היתה לנו סכין מטבח אותה הבאנו מהארץ. מסרנו אותה לדייגים כדי שיחתכו את הרשת וימנעו מהחבטות אותן הנחיתו על התנין הלכוד. כל הסיפור התרחש על דופן הסירה שלנו, ככה שהאקשן היה ממש צמוד אלינו.

עייפים ומלאי חוויות התישבנו לארוחת ערב בגן המלון.

תמונות מיול הטיול הרביעי

בתי אנשי הדורזה

בתי אנשי דורזה Photo by Meir Barak

יום טיול חמישי – מפגש ראשון עם בני השבטי ההאמר והארי

לאחר ארוחת הבוקר בה התוודענו לפיר פיר (Fir Fir) שהוא גירסה נוספת של האינג'רה. הפעם חתיכות אינג'רה טבולות ברוטב פיקנטי. מנה אותה הצוות האתיופי שלנו מזמין בכל ארוחה. נסיעה ארוכה, כמו כמעט בכל יום, דרך הגבעות והטרסות המדהימות של אנשי הקונסו. זו דרך הנוף שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. עצרנו בדימקה (Dimeka) לחזות ביום שוק שבו בעיקר אנשי ההאמר ובני שבט הארי באים למכור פריטים ולפגוש אחד עם השני. חיכה לנו צעיר מקומי שסיפר על המקום, תיקשר עם המקומיות היפיפיות, בנות ההאמר, אותן רציתי לצלם. שאל עבורנו שאלות ותרגם תשובות. פתח כד חרס מלא בדבש מיצור מקומי כדי שנבין איך נראה ומה טעמו של מעדן מקומי. לפני הפרדה ממנו, הבחור נתן לאדית במתנה, צמיד שהוריד מזרועו. צמידים כאלה מאד פופולארים בין גברי ההאמר והם עשויים מתרמילי כדורי נשק שהותכו. שם לראשונה הבנתי שצריך להתארגן עם המון שטרות של 5 ביר. זה המחיר המקובל לתשלום עבור צילום של בן או בת שבט בכל אחד מהשבטים אותם ביקרנו. שקל אחד עבורנו אבל עבורם זו הכנסה אותה הם מצפים לקבל ומוכנים להצטלם שוב ושוב. המשכנו בנסיעה למפגש קרוב עם בני אחד מכפרי בני ההאמר. חוויה מרתקת, אותה ניתן לשחזר במעט, בצפיה בסרטונים אותם מצאתי ביוטיוב אחרי ששבנו ארצה. את הלילה הזה גם בילינו ב Turmi Lodge ועד שהוגשה ארוחת הערב, אדית רקדה עם המלצרית לצלילי המוזיקה המקומית.

תמונות מיום הטיול החמישי

יום טיול שישי – ביקור בכפרי אנשי הקארו וההאמר

בשעה מוקדמת יצאתי לצייד צילומי ציפורים יפיפיות שסבבו את כל אזור המלון. היום החל מוקדם במסע ארוך בדרכי עפר וכבישים משובשים. ביקשתי את הנהג לעצור על יד בת האמר, יפיפיה, נושאת עליה את תינוקה, הולכת קילומטרים כדי לרכוש דבר מה בכפר אותו ביקרנו אתמול. לקח לה זמן להסכים להצטלם ואני ממש לא מצטער על העצירה. אנו בדרך לאזור שפלת האומו במטרה לגלות את שטחי ההאמר האינסופיים לביקור בכפר של שבט אנשי הקארו (Karo) השכן. עצרנו ליד ביקתה שאת גגה מתקנת אשה. התקרבו אלינו מספר נשים חשופות חזה על ילדיהן הקטנים וכמובן שרכשנו את הזכות לצלם ולהצטלם איתן. בדרך לכפר אנשי הקארו מתנשאים מגדלי טרמיטים גבוהים משני צידי דרך העפר. מראה מרהיב.

בכפר אנשי הקארו נגלה לפנינו מחזה מרהיב של חגיגת צבעים על פניהם ובגדיהם של האנשים. רבים מהם מקושטי פירסינג העשוי מסמרים ומתכות חדות אחרות ולפעמים נוצה מודבקת למתכת. לאחר ביקור בכפר אנשי הקארו המשכנו לכפר בני האמר ונכנסנו עם מדריך מקומי לאחד הבתים. סוכה נמוכה, מעוגלת ובמרכזה נערה צעירה וביישנית, שהסכימה לענות על שאלותינו. שוב גילינו שלזמן אין ממש משמעות אצלם. הנערה לא ידעה בת כמה היא, לא ידעה מתי נישאה וכו'. מאד ציפתה שנצלם אותה כשהיא מתקנת בגד מעור, של בעלה, ושנשלם עבור הצילומים לפני שנצא מביתה. חיכו לנו מחוץ לבקתה בנות שבט אחרות, פשוט חיזרו אחרינו בבקשות לצילומים נוספים על אלה שכבר צילמנו אותן. חבורה קטנה של בנות חצי ערומות, לא הצליחה להתנתק מאיתנו עד שנכנסנו לרכב. מאד אהבנו את המראה המיוחד של נשות השבט בעלות השיער המתולתל ועליו תערובת של חמאה ואדמה אדומה. כולן מעוטרות בקישוטי הגוף שלהם וגאוותן גם על צלקות הגוף שהן נושאות. את הלילה הזה גם בילינו ב Turmi Lodge.

היה זה יום מלא בצילומי בני השבטים העסוקים במלאכות היום-יום. בעיקר ראינו נשים, גברים מעט מאד ראינו. או שיצאו עם העדרים או שיצאו לענייני הגברים האופייניים לבני השבטים.

תמונות מיום הטיול השישי

מפגש עם אנשי שבט הקארו

מפגש עם אנשי שבט הקארו Photo by Meir Barak

יום טיול שביעי – מפגש עם בעלי המלאכה בכפר אנשי הארי

לאחר ארוחת בוקר ודיון עם המדריך לגבי המסלול היומי שלקראתנו. המדריך המליץ להישאר עוד כמה שעות לצפיה ביום שוק שיתרחש בסביבה. לא משהו שתוכנן. סרבנו לאילתור והחלטנו לצאת לדרך לג'ינקה. הינו אמורים להגיע לארוחת צהריים ולצ'ק-אין ב Jinka Resort. פתאום התברר לנו שהנסיעה בכלל קצרה ויש המון זמן. עצרנו בדרך לקפה במתחם משפחתי עמוס עצי מנגו, את פריים הציעו לנו כמתנת פרידה. זה היה גם המקום היחיד בו ניתן היה לקנות דאייט-קולה. התכנית המקורית קבעה בעדיפות ראשונה לשעות אחר הצהריים, ביקור ומפגש עם בני שבט הארי ובעלי המלאכה. בני הכפר מוכרים באומנות הקדרות והנפחות. יצרני כלי בישול ויצרני סכינים, חניתות וגרזנים.

המדריך קבע ובחר באופציה החלופית שהוצעה – ביקור במוזיאון המקומי בו תצוגה על כמה מ 46 הקבוצות האתניות שחיות בחלקה הדרומי של המדינה. תערוכת הלבשה, ברית מילה ותרבות מילת נשים, תקשור וחיי השבט. המדריך הביא אותנו אל המוזיאון, הפקיד אותנו בידי העובד היחיד במקום וציפה להשאיר אותנו שם ולשוב לאחר כמה שעות. עוררתי מהומה קלה, אחרי שהמדריך לא התכוון להדריך וציפה שנסתובב בין המוצגים ואם תהיה לנו שאלה הוא יענה.  ביקשתי מהמדריך שלנו לקחת אותנו לכפר אנשי הארי ואכן היתה חוויה מרתקת של מפגש עם בני הכפר. פגשנו קדרית, משפחה שמכינה משקה אלכוהולי בחצר ביתה, שפע עצי פרי ומשפחה (גבר וילדיו הקטנים) צופים באם המרסקת שורש של צמח הבננה המזויפת לקמח שיהיה המנה העיקרית במזונם.

תמונות מיום הטיול השביעי

מפגש עם קדרית משבט הארי

מפגש עם קדרית משבט הארי Photo by Meir Barak

יום טיול שמיני – ביקור בשבט המורסי

נסיעת בוקר לפארק הלאומי מאגו לארץ של אנשי שבט המורסי. צלחות מעטרות את שפתותיהן התחתונות של הנשים זכר לימים בהם נחטפו הנשים על ידי סוחרי עבדים והטלת מום כזה בגופן, היה אמור לכערן ולהוריד מערכן הכלכלי. גם כשתמה תקופת הסחר הזו, המשיכו בני השבט לנעוץ צלוחיות חמר קטנות מתחת לשפה התחתונה של פיהן ולהרחיבה ככל שיכלו. כיום הם מתייחסים לאביזר הזה כאל תכשיט ורואים בו אידאל יופי. בילינו איתם קצת, המדריך הפגיש אותנו עם בנו של ראש השבט שביקש לקבל את כתובת הדואר האלקטרוני שלי והבטיח לבוא ולהתארח שבועיים בביתנו. אנחנו עוד מחכים לו. זו היתה הנקודה בה אזלו לי שטרות ה 5 ביר ולבקשתי כל מי שרצה להצטלם, נעמד בקבוצות של ארבעה מצטלמים כדי שאשלם בשטר בן 10 ביר לכל זוג. כאן עוררתי מהומה קטנה. נדמה היה שגיליתי את סוד הכפר והוא שפעולת החילוק לא מוכרת להם. הציפיה לשטר כחול (5 ביר) והאכזבה מזה שכל מצטלמת שניה קיבלה שטר אדום (10 ביר), והיא אמורה לתת שטר כחול לשכנתה, היווה בעיה. זה הזמן להזכיר כי שטרות הכסף האתיופי עשויים נייר עבה מאד, מרופט מאד, כמעט קרעי נייר ולא נתקלתי בשטרות חדשים בכלל.

שבנו לג'ינקה לארוחת צהריים והיינו מתוכננים להמשיך לכיוון שבט הקונסו. הגענו עד Kanta Lodge שבקרבת איזור השבט. הכביש נחסם בשל אירועי הפגנות. במלון היינו שכנים של כוחות צבא ומשטרה שהתכוננו לפזר את ההתקוממות שפרצה, התקוממות שהתבטאה באסיפות קולניות אותן שמענו וחסימת כבישים.

סיימנו את היום ספונים בחדרים אחרי ארוחת ערב ולינה במקום היפה והמטופח.

תמונות מיום הטיול השמיני

מפגש עם בנו של ראש שבט המורסי

chief Photo by Meir Barak

מפגש עם ילדי שבט המורסי

Tribes Photo by Meir Barak

יום טיול תשיעי – חזרה לארבה מינץ

אחרי ארוחת בוקר, התברר שלא נוסעים לקונסו. לא נפגוש את הצ'יף או 'המלך' עם בני הלוויה שלו והכפריים. ולא נוכל להנות מהג'ונגל השקט עם בית הקברות המלכותי בו יש מצבות גברים עם גילוף זיקפת אברי מין בראש הפסלים וזאת לזכר הנפטר. החלטנו לאלתר ולהנות ממה שיש. עצרנו על יד חקלאים צעירים שחרשו עם צמד שוורים את השדה. חילקנו בלונים צבעוניים לילדים הסקרנים שבאו לצפות בזרים שבאו מהכביש הראשי אליהם. עצרנו לשתיית קפה בעיירה על הכביש, אני נכנסתי לספר מקומי להסתפר. חוויה בפני עצמה. השארתי אצלו את משקפי והוא מיהר אחרי לבית הקפה, להשיב את האבדה. צפיתי בעבודתו של בעל מכונת תפירה "ענתיקה" המבצע תיקונים על יד הכביש הסואן. זה הרגע לספר על תשוקתם של האלפים שחלפנו על פניהם לאורך הדרך. צעקות ה "איילנד" שלהם ליוו אותנו כמעט לכל אורך הטיול. איילנד הוא שמו של מפעל ייצור בקבוקי המים בפלסטיק והבקשה מהתיירים היא להשליך אליהם את הבקבוקים הריקים שנשארו ברכב. כשגיליתי במה מדובר, הייתי אוסף בקבוקים ריקים לטובת אותם מקומיים ומחלק אותם בעשרות רבות. רובם של ההולכים לאורך הכביש פניהם אל מקור המים או ממנו הביתה. נדמה שזה עיסוק מרכזי של אנשי הפריפריה. מובילי הבהמות עושים קילומטרים ביום כדי להשקות את העדרים ואז חוזרים את אותם מרחקים עצומים. עצרנו לצפות בכורי סוג מסויים של מחצב, או אבן לתעשיה כלשהי, ובהמוני קופי באבון שהלכו וישבו לאורך הכבישים בהם נסענו. עשינו פנינו לארבה מינץ ועצרנו בדרך בחוות גידול קרוקודילים.

טיילנו קצת ברגל בדרך לעיר והתפעלנו מחייהם הקשים של מלקטי הזרדים הנושאים את ערמות העצים הגדולות על גבם. בעיר, ביקשנו לראות טחינה של טף, הדגן ממנו מכינים את האינג'רה. נכנסו לטחנה שכזו בשוק בעיר.

לפני שהתיישבנו שוב לארוחת ערב באותה גינה של המלון המוכר לנו, יצאנו לסיבוב קצר ברחוב העיר. צחצחתי נעליים אצל צעיר שביקש מאד להצטלם אתנו ועם חבריו. החיים מאד קשים עליהם והם מחייכים. מדהים.

תמונות מיום הטיול התשיעי

תספורת במספרה מקומית

Hair Cut Photo by Meir Barak

העמל הקשה של אנשי הכפרים

12901232_10208807648373698_6979079659744000961_o Photo by Meir Barak

יום טיול עשירי – התארחות אצל משפחה מקומית באווסה

לאחר ארוחת הבוקר נסענו לאווסה דרך ששמנה (Shashemene), עיירת ראסטאפרים. בדרך, עצרנו על יד נערות יפיפיות, המציעות שפע פירות טרופיים בזיל הזול. ככלל, האוכל לא יקר באתיופיה. כאן המקום לספר על שפע ציפורים יפיפיות שצילמתי ואשר זוגתי שתחיה, והמדריך שהתגלה כחובב ציפורים, ואשר הביא איתו מגדיר ציפורים (במקרה), הגדירו, וככה נמצאה עוד נקודה משותפת למקומיים ולתיירים. ארוחת צהריים במלון באוואסה, בירת המחוז. העיר רעשה מאוטובוסים עמוסי צעירים חובבי ספורט שהתקבצו בעיר למבחני הרכב הנבחרת האולימפית האתיופית באתלטיקה. קרנבל אמיתי ברחובות. המדריך הביא אלינו את גיסתו של לידטו סלומון, המארח שלנו לשלושת הלילות הקרובים. את לידטו, איתו תקשרתי דרך אתר couchsurfing ובטלפון, פגשנו רק מאוחר באותו לילה. בגלל אופי עבודתו, שב הביתה, מאוחר מאד. אישתו (אחות במקצועה) שהתה באותו שבוע בהשתלמות באיטליה. ככה התחברנו אל אחותה יתם, בהעדר אשתו של לידטו הפכה למארחת שלנו. קבלנו חדר בבית המשפחה, התחברנו לשני הילדים הצעירים המקסימים יונתן (הבת) ואלנתן (הבן) ואל סבם בן ה84 (הוא חושב שזה גילו) אותו מכנים אבא. בדיוק כמו בעברית. בסלון קראה לנו יתם קטע תפילה נוצרי דתי בשפת הקודש הגעז והמילים דומות מאד לעברית. הסבא מכיר את סיפורי התורה וממשיך להתלהב מגיבורי התורה וממשיכיהם משה דיין ובן גוריון. מדהים! יתם הזמינה "מונית" שזהו באג'באג' (זהה לטוקטוק המוכר ממזרח אסיה) ויחד יצאנו לסיור הכרות בעיר ובאטרקציה שלו – הטיילת שעל שפת האגם. שוב חגיגה לחובבי הציפורים.

עם שקיעת החמה הבאג'באג' החזיר אותנו הביתה. (אין כתובת לבתים!) אדית נכנסה למטבח ללמוד איך המבשלת (בהעדר האם מעסיקים אותה כעזרה לגיסה שמשגיחה על הילדים) מכינה אוכל. הבאנו למשפחה במתנה את הסכין האהובה עלינו, סכין של Berox – המותג ישראלי של לובלינסקי מת"א. פתאום לקצוץ בצל לקוביות קטנות נעשה קל ומהיר, כי עם סכין ענקית וחבטות בבצל, קצת קשה יותר לעבוד. שיחקנו עם הילדים, הבאנו בלונים ובובות קטנטנות של במבה. היה כייף. משפחה חמה ופתוחה ואנחנו כבר מתגעגעים.

תמונות מיום הטיול העשירי

יום טיול אחד עשרה – שוק הדגים באווסה

ארוחת בוקר על בסיס אינג'רה שהכינה מוטי המבשלת, קינחנו עם פרי האנונה הענק שקנינו מנערה כפרית, על הכביש, בדרכנו לעיר. אי אפשר לא ליטול חלק בטקס הקפה. המבשלת הכניסה כלי לוחש גחלים לסלון והחדר התמלא עשן ארומתי נעים. האמונה אומרת שכל כוס קפה שנשתה בבית המארח, תוסיף שנה לחיינו. שתינו קפה חזק בכוסיות קטנות בהנאה מרובה. אלנתן הלך לבית הספר ויונתן הצטרפה אלינו ואל יתם. יונתן, הקטנה הולבשה בבגדי חג, שמלת מלמלה לבנה. קבענו מפגש עם המדריך שלנו שישן במלון ובא לכמה שעות הדרכה. פנינו היו מועדות לשוק הדייגים המפורסם של העיר. הדייגים מנקים את הדגים שהעלו בחכתם ואת השיירים משליכים לציפורים הרבות הממתינות למנת המזון היומית. המדריך, אכל לכבודנו לראשונה בחייו דג נא. חגיגה בטבע, המון ציפורים וכמה סוגי קופים מסביב. אדית בקשה לחוות שוק כדי ללמוד על סוגי הדגנים והקיטניות הזמינים וכך עשינו. הבאג'באג' הקבוע אסף אותנו אל השוק וממנו למרכז העיר הלכנו ברגל. ברחוב הראשי היו הופעות ריקודים עממיים לכבוד אירועי התחרויות האולימפיות.

הבאג'באג' החזיר אותנו הביתה.

תמונות מיום הטיול האחד עשרה

שוק הדגים באווסה

Awassa Fish Market Photo By Meir Barak

יום טיול שתים עשרה – יום משפחתי

יום עם בני המשפחה. הילדים בבית ואנחנו משחקים איתם. צופים במבשלת המכינה  בחדר קטנטן ובו המתקן גדול להכנת האינג'רה. המארח מזמין אותנו להליכה רגלית לא ארוכה , לטפס על "הר כרמל", זה שמו של ההר הקטן מעל אווסה. יצאנו לבלות זמן איכות עם המארח בבית קפה מקומי. איש נעים עם משפחה מקבלת אורחים בסבר פנים יפות. חזרנו הביתה, לערב עם כל בני הבית. פשוט נעים ולמרות מחסום שפה קל, נקשרנו אל כולם ובמיוחד אל הילדים.

תמונות מיום הטיול השתים עשרה

יום טיול שלוש עשרה – ביקור בוונדו גנט ובראס לומומבה

נפרדנו מבני הבית שהיו ערים, בשעת בוקר מוקדמת, הרכב שלנו הגיע ואיתו התחלנו בנסיעה למעיינות החמים Wondo Genet. היינו רעבים כשהגענו וביקשנו לאכול בשמורה. היה מוקדם מדי לבקש מבעל המסעדה לקבל מנת אינג'רה. בינתיים המדריך שהפתיע אותנו עם צפר שלקח אותנו לסיור רגלי ביער, ואיתו נהננו, אבל היתה בעיה לאדית ללכת יותר משעה. המדריך לא תאם איתנו את ההליכה קודם, ככה שכאבי המגבלה של אדית החלו להגיע בעודנו באמצעו של המסלול. יצאנו לעוד סיור קטן, כאשר התכנית היתה רחצה במי המעיין החמים הנובעים מהקרקע בטמפרטורה גבוהה. לאחר ביקור במעיינות החמים המשכנו לששמנה – Shashamane למתחם Ras Lumumba.

המתחם הוקם על ידי בחור רסטפארי, דובר עברית שחי בעבר בארץ וקיבל אזרחות ישראלית. יש לו בן בארץ והוא מאוד אוהב לארח, במיוחד ישראלים. לראס יש מתחם גדול לאירוח שהוא הקים בעצמו והוא משפץ ובונה בו כל הזמן. במתחם יש זולות, מקומות להקים אוהל וחדרי אירוח הכוללים מקלחת חמה. אשתו מכינה אוכל לאורחים ובערב יושבים כולם סביב מדורה, שותים שתיה חמה ומקנחים בבירות. ראס ישמח להראות לכם את העיר ובעיקר לספר לכם סיפורים על ישראל ועל הדת הרסטפארית.

במקום יש מוזיאון ובו מסופר על ההיסטוריה ואורח החיים של הרסטפארים. תוכלו להתארח במקום בתשלום סמלי במיוחד ואם תעזרו לראס לבנות ושפץ הוא לא ירצה לקחת מכם כסף.

תמונות מיום הטיול השלוש עשרה

שמורת וונדו גנט - גן עדן לאוהבי הטבע והציפורים

12-birds wando genet Photo by Meir Barak

יום טיול ארבע עשרה – בחזרה לאדיס אבבה

אנחנו שוב באדיס אבבה. לאחר ארוחת בוקר מצויינת במלון שכרנו את שירותיו של נהג מונית שפגשנו במלון. הוא הביא אותנו אל ביתה של אתיופית צעירה, כמונו, חברה ב CouchSurfing. משכילה ומאד נחמדה ונדיבה. היא לקחה אותנו לסיור של המקומות שתייר, לדעתה חייב לחוות באדיס אבבה. היא הדריכה אותנו במוזאון שהיה ארמונו של היילה סילסי, בשוק, בחנויות שזוגות נישאים עורכים בהם את קניות הנדוניה, בית הדואר שבנו האיטלקים, המלון הראשון בעיר, בית הקפה הראשון ואנדרטאות מפורסמות.

בשעות אחר הצהרים קבענו עם צעירה שניה, Bilen,  גם אותה הכרנו באתר CouchSurfing ואיתה חווינו זווית שונה של העיר. קניון עדנה וסביבתו ואז עוד ערב פולקלור וארוחת ערב. איתה אנחנו שומרים על קשר עד היום ומקווים שהיא תבקר ותתארח אצלנו.

תמונות מיום הטיול הארבע עשרה

יום טיול חמש עשרה – יום אחרון לטיול

אחרי ארוחת הבוקר אדית התישבה בסלון יופי מקומי, קרוב למלון, ויצאה אחרי שראשה התעטר בצמות בסגנון אתיופי. אני יצאתי לסיור רגלי אחרון בשכונת Hayahulet הממוקמת מצפון לשכונת Bole  היוקרתית יותר. לארוחת צהריים קניתי לנו פלאפלים וטחינה של "הפלאפל של אילן" שעל יד המלון שלנו.

תמונות מיום הטיול החמש עשרה

סיכום טיול

חווית הטיול לאתיופיה היתה הרבה מעבר לציפיותינו. התחלנו מאהבתנו למטבח האתיופי וסיימנו עם חוויות מפעימות ומרגשות בין שבטים שחיים מבחינתנו, קרוב לאלפיים שנה לפני זמננו. חווינו מפגש עם משפחה מודרנית וחמה שהכניסה אותנו באהבה רבה להתארח בביתה. נהננו מפגש עם שלושה צעירים איתם אנחנו שומרים על קשר בטלפון או בפייסבוק.

המלצותינו למטיילים באתיופיה:

  • מדריכי הטיולים אינם מצוידים במפה. למי שחשובה התמצאות בשטח מומלץ להצטייד במפות מבעוד מועד.
  • לפני היציאה לכיוון שבטי נהר הרומו מומלץ להצטייד בהרבה שטרות של 5 ביר. את השטרות ניתן להשיג בבנקים באדיס אבבה. כל צילום של בן שבט עולה 5 ביר ואין היכן להשיג אותם לאורך המסלול.
  • הביאו מהארץ סיכות בטחון וכלי תפירה כדי לייצב את הכילה המגינה מפני עקיצות יתושים ולתקן קרעים לא מעטים בכילות הקיימות.
  • לפני היציאה לטיול הוברר לנו שמדריכים לא תמיד שומרים על התכנית שסוכמה ונקבעה מראש עם משרד הנסיעות האתיופי. ישנם מדריכים שלאורך הטיול יעדיפו לקצץ במספר האתרים או הארוחות שנקבעו מראש. זיכרו ששילמתם ממיטב כספיכם עבור טיול זה ואתם אלו שאחראים לוודא שתבקרו במקומות שנקבעו מראש תוך אפשרות לגמישות במידה ותרצו לערוך שינויים בתכנית הטיול.
  • מומלץ לרכוש קרם מקומי המגן מפני עקיצות יתושים. את הקרם רוכשים בעבור מספר שקלים בחנויות מקומיות לאורך הדרך.
  • צרפו בקבוקי שתיה רקים של 1 ליטר לכל יום טיול. המקומיים שמחים לקבל מכל תייר בקבוק שכזה ושאגותיהם המבקשות "איילנד" ילוו אתכם לאורך הנסיעה בדרום. מסתבר שתיירים איטלקיים מחלקים גם סוכריות וזו הסיבה לתחינותיהם ל"כרמלה". הם לא מורגלים בסוכר וההמלצה היא להמנע ממנהג זה. ראינו גם תיירים שחילקו חולצות טריקו ששימחו מאד.
  • לפני הנסיעה מומלץ להתיידד עם המטבח האתיופי: אוהבי אינג'רה נהנים יותר. ויתרנו על ארוחות בוקר לתיירים ואכלנו אינג׳רה ופיר פיר ונהנינו מאוד.
Back To Top